28.1.2015
אחרי 31 שנים ככוריאוגרפית נודעת בארה"ב החליטה נטע פולברמכר לחזור לישראל. עכשיו היא חולמת לייבא את ג'וליארד, לא מעזה לדמיין חיים בלי ריקוד ומאמינה שדיפלומטיה תרבותית תנצח את כל הפצצות
הרצון שלי לבקר מחדש ביצירותי הוא רצוף והמשכי. אומנם אני אתאיסטית מוצהרת, אבל המשפט מתוך מסכת אבות 'דע מאין באת ולאן אתה הולך' מתמצת בעיני, בתרגומו לעולם המחול והכוריאוגרפיה, את מהותה של כל תנועה. הריקוד מתרחש במרחב הזה שבין מאיפה ולאן, בדרך שבין נקודת התחלה ונקודת הסיום. גם אם אני לא חוזרת לכל אחת מיותר מ-80 היצירות שיצרתי, הרי שכל אחת מהן היא חלק ממי שאני היום, וחלק מהשפה, הגוף, הזיכרון והדרך. חלק מהתהליך ורצף הזמן שבתוכו אני חיה ו'נכשלת' טוב יותר במובן הקיומי של המילה".
את הדברים האלה אומרת נטע פולברמכר, כוריאוגרפית ואישיות יוצאת דופן בעולם המחול הישראלי, שחזרה ארצה לפני כשנה וחצי אחרי 31 שנים פוריות בניו יורק. אלו היו 31 שנים עטורות פרסים, יצירה בלתי פוסקת, שיתוף פעולה עם אמנים בכל העולם והוראה במוסדות נחשבים. בשנה האחרונה עומדת פולברמכר בראש הפקולטה למחול באקדמיה למוזיקה ומחול בירושלים ומביאה לעבודתה לא רק את ניסיונה המקצועי הענף, אלא גם את החזון שהתגבש אצלה במהלך השנים.
במהלך השבוע הנוכחי 29.1 - 25 , מתקיימת באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים התחרות השנתית לכוריאוגרפיה ע"ש גרטרוד קראוס. עבור רבים, זוהי הזדמנות לצאת קצת מהקופסה ולהפסיק לחשוב שמחול זה רק עידו תדמור ורינה שיינפלד. עבורנו זו גם הזדמנות לשוחח עם פולברמכר ולשמוע קצת על עולמה הפנימי העשיר...