צילום: מיכאל יעקובסון
עמי מעייני נולד בשנת 1936 ברמת-גן, וכילד למד לנגן על כמה כלים, ביניהם – כינור, וויולה וחצוצרה. הוא השלים לימודי כינור וקומפוזיציה באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, לימודי אדריכלות ותכנון ערים בטכניון בחיפה ולימודי פילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב. בין מוריו היו המנצח איתן לוסטיג והמלחין פאול בן-חיים. עם השלמת לימודיו בארץ שהה בניו-יורק, בה השלים לימודי תואר שני בבניין ערים באוניברסיטת קולומביה ואף השתלם במוסיקה אלקטרונית אצל וולדימיר אוסצ'בסקי. הוא היה בין מייסדי תזמורת הגדנ"ע, שאותה ניהל ועליה ניצח בשנים 1953-1957 ולאחר מכן בשנים 1970-1973. כמו כן ייסד בשנת 1956 את תזמורת הנוער של עיריית תל-אביב, והיה מנצחה עד 1960. במקביל ניצח על תזמורת הקונסרבטוריון של חיפה ועל תזמורת הטכניון. בשנות השמונים כיהן כיו"ר איגוד הקומפוזיטורים, מאז שנת 1980 כיהן כפרופסור לקומפוזיציה, לתורת המוזיקה ולפילוסופיה באקדמיות למוזיקה של תל אביב ושל ירושלים. בין השנים 1994-1998 ושוב משנת 2000 עד 2004 כיהן כמנהל האקדמיה למוזיקה על שם רובין בתל אביב.
עמי מעייני משתייך לדור השני של מלחינים ישראליים, והוא אחד מתלמידיו המובהקים של פאול בן-חיים, אשר סגנונו השפיע עליו מאד, כנקודת מוצא לעיצוב שפתו האישית. לסגנונו המודאלי של מורו, הנוטה לסינתזה בין השפה המקומית המזרחית לטכניקה המערבית, הוסיף מעייני את הכרומטיקה, את הקו המלודי המורכב, שיש בו השפעות חזקות של תורת המקאם הערבית, וכתוצאה מכך קישוטיות חזקה וקצביות סימטרית. סגנונו של עמי מעייני שילב את האימפרסיוניזם הצרפתי עם מורשת האסכולה הים-תיכונית.
מפעל חייו היוצר של עמי מעייני כולל עשייה בשלושת התחומים בהם התמחה. הוא כתב מאמרים, אשר חלקם נוגעים בפילוסופיה של המוסיקה, הקדיש זמן רב לחקר המוסיקה והמחשבה העיונית של ווגנר, עסק באדריכלות, ותרם מן הידע שלו בתחום זה לפיתוח שתי האקדמיות בהן פעל, וכמובן הקדיש את מלוא אונו לקומפוזיציה.
יצירותיו של עמי מעייני הן רבות וכתובות למגוון רחב מאד של הרכבים וכלי-נגינה. רשימת יצירותיו כוללת ארבע סימפוניות, שהראשונה (סימפוניית תהילים - 1973) והשלישית ('סימפוניית ראקוויאם' – 1978) כתובות לסולנים, מקהלות ותזמורת. בין יצירותיו הסימפוניות ניתן למנות גם את 'קומראן' – מטאפורה סימפונית (1971), והסקרצו הים תיכוני (1983). מעייני חיבר סדרה ארוכה של קונצ'רטי לכלי סולן ותזמורת, קונצ'רטו ים תיכוני לאנסמבל קאמרי מורחב (1963) וסימפוניה קונצרטנטית לחמישיית כלי-נשיפה ותזמורת (1972). בולטת ברשימת יצירותיו סדרת ה'ערבסקות', המוקדשת למגוון של הרכבים קאמריים. מעייני השלים שתי סדרות של שירים באידיש לזמר או זמרת סולנית ותזמורת, וכן עסק בטקסטים של שירי תור הזהב של ספרד, במיוחד בשירתו של רבי שמואל הנגיד, אשר הניבה שני מחזורים גדולים של שירים לקול ולנבל. מקום מיוחד יש ביצירתו לנבל, אשר לו הקדיש יצירות רבות.
יהי זכרו ברוך!